yazilimweb tasarim

אובמה בג'ונגל, וגם טריק העירום: חדשות האומנות

עולם האומנות סיפק השבוע מספיק כותרות חדשותיות, שיקחו אותנו למחוזות שמעבר למציאות הפוליטית שעלתה לכותרות בימים האחרונים. האירוע המרכזי של השבוע היה טקס גילוי שני הדיוקנאות של ברק ומישל אובמה, זוג אוהב לכל הדעות. על פי המסורת האמריקנית, כל נשיא זוכה לדיוקן רשמי וגם לדיוקן פחות רשמי המצטרף לאולם הנשיאים במוזיאון הלאומי לפורטרטים בוושינגטון. כבר במבט חטוף באוסף המוזיאון אפשר לראות את התפתחות הדיוקן הנשיאותי – החל מג׳ורג׳ וושינגטון ועד ברק אובמה – לא רק מבחינה אומנותית אלא גם מבחינת החברה האמריקנית. כדאי לזכור שהנשיאים הראשונים עוד החזיקו עבדים שחורים, והנה כבר תלוי במחיצתם הנשיא השחור הראשון.
(צילום: Getty Images)

גם האומנים שנבחרו להנציח את בני הזוג אובמה הם אפרו-אמריקנים, שיצרו שני ציורים החורגים מאוד מהסטנדרט המקובל בז'אנר. הם לא רשמיים בכלל, וברק אובמה מוצג בטבע ולא בתוך הבית הלבן, כשהצבע הדומיננטי הוא ירוק. הכיסא המלכותי עליו הוא יושב מהווה ניגוד מושלם לאווירת הג׳ונגל של הציור. אובמה עצמו נראה טרוד מאוד, כמו מי שמשקל העולם על כתפיו. הציור כדיוקן דווקא מעניין בשל ניגודים אלה וגם בגלל שהוא נראה כאילו הג׳ונגל מתחיל לטפס עליו ועל הכסא שלו, ובקרוב ייעלם בתוך הסבך. על רקע הצבעוניות החזקה של הציור של ברק, מישל נראית ממש חיוורת. גוון העור האפרפר ותווי הפנים שאינם עושים חסד לאישה המרשימה הזאת מחלישים את הציור. החלק המרשים והדומיננטי הוא השמלה בעלת הדוגמאות האפריקאיות. מישל נראית יותר כדוגמנית מאשר כאישה הראשונה של ארצות הברית.
 
השינויים שמטלטלים את עולם האומנות[1]

האומנים שחצו את גבולות MeToo#[2]

הטכנולוגיה המתעתעת בעולם האומנות[3]

האם המוזיאונים נעלמים מן העולם?[4]

 
ואם אנחנו עוסקים בהבדלים, כדאי לציין שהדיוקן של ברק יוצג בתצוגה הקבועה של הנשיאים ואילו הדיוקן של מישל יוצג עד חודש נובמבר במסדרון ואז ייכנס לאיחסון, יחד עם שאר הנשים הראשונות שזכו לדיוקן משלהן. האמת היא שרק משנת 2006 זוכות נשות הנשיאים לבחור אומן שיצייר אותן, והאוסף של המוזיאון לא נראה מלא, לכן כנראה מעדיפים לא להציגן בכלל.
 
(צילום: Getty Images)

לפני שבועיים הוסר ציור עירום מהמאה ה-19 ממוזיאון במנצ'סטר. המעשה עורר דיון נוקב על צנזורה של אומנות ועל תקינות פוליטית. השבוע פורסם בעיתון הגרדיאן מאמר של האומנית סוניה בויס, שרטרוספקטיבה שלה תוצג באותו מוזיאון בחודש הבא, עם ההסבר: "הסרת הציור נעשתה כחלק מעבודה חדשה של האומנית, בניסיון לייצר דיאלוג עם קהל המבקרים לגבי בחירות אוצרותיות במוזיאונים – מה מוצג ומה מאופסן. התגובות הרבות והמעורבות של הקהל הם חומר הגלם של בויס ליצירת עבודה חדשה שתוצג בתערוכה. וכך אנחנו יודעים שיש מוזיאון במנצ׳סטר, ושיש אומנית בשם סוניה בויס ובחודש הבא תהיה לה שם תערוכה.
 
ובלי ציניות – מה שמטריד כאן הוא הקלות שבה ניתן להאמין שפנטזיה אירוטית מצויירת תהיה מצונזרת ותורד מהקיר של מוסד אומנותי מכובד בגלל שנמצאה לא ראויה. אפילו ב-2018.
 

קצת מאכזב שאחרי התערוכה המונומנטלית והבלתי נשכחת של דמיאן הירסט בוונציה, הפרוייקט הבא שלו, שיוצג בגלריה גאגוזיאן בלוס אנג׳לס יהיה כתמי צבע צבעוניים בהשראת הצייר פייר בונאר. ייתכן שזה המקסימום שאפשר לצפות מהירסט, שמופיע מכוסה צבע בצילום. הירסט, שידוע כמי שמעסיק אסיסטנטים רבים ועסוק בעיקר בהגיית הרעיון ולא בביצועו, אפילו לא צייר בעצמו את ציורי הנקודות הידועים שלו. זה נראה כאילו הוא לקח פסק זמן מהיצירתיות אבל מצד שני היה חייב לספק "סחורה" חדשה לגלריסט שלו. סתמי, אבל בוודאי יימכר בכסף רב.
 
(צילום: Getty Images) 

"שים לב" או Mind the heart הוא פרוייקט אומנותי נטול ציניות ואפילו רומנטי של האומנית מאיה גלפמן ובן זוגה רועי אבידן. מזה עשור עסוקים השניים בהגברת המודעות ליופי של המרחב הציבורי. מאז אוגוסט 2017 הם שוהים בארצות הברית כנוודים שמתקדמים ללא תוכנית מובנית, אלא מתוך מפגשים עם אנשים רנדומלים המשפיעים על מסלולם. לאנשים שהם פוגשים הם נותנים לב העשוי מחוט אדום ומזמינים אותם להניח אותו במקום בעל משמעות עבורם, מקום שדורש תשומת לב. באתר שלהם ניתן לראות מבחר מקומות שקיבלו תשומת לב ולקרוא את הסיפורים של מי שבחר אותם, אפשר לעקוב אחרי המסלול של מאיה ורועי ויתרה מכך, הם מזמינים אנשים להשפיע על מסלולם. אז אם מישהו נמצא בארצות הברית ורוצה להיות חלק מהמסע שלהם – מוזמן לכתוב להם. ושהאהבה תמיד תנצח!
 
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות מדי שבוע
.[5]

מקור:

http://www.ynet.co.il//articles/0,7340,L-5119404,00.html

Comments are closed.

Scroll To Top