yazilimweb tasarim
בין מאבק למחאה: איך האמנות מתמודדת עם האקטואליה

בין מאבק למחאה: איך האמנות מתמודדת עם האקטואליה

 

שוטרים על סוסים המניפים באוויר אלות ומכוונים גז מדמיע לכיוון מפגינים רבים המקיפים אותם, הוא ציור שציירה האמנית נטע הררי נבון מ-2011, בו מתואר פינוי ההתנחלות עמונה. עבודתה מוצגת בימים אלו בתערוכה הקבוצתית החדשה בשם "מאבק, מחאה – אביר, מסכה" בה מוצגות עבודות המתארות מחאות ומאבקים שונים, הבוחנת את מידת מוערבותם של היוצרים, והאם באמצעות האמנות שלהם הם ניסו להשפיע על דעת הקהל.
» מאבק, מחאה – אביר, מסכה – לכל הפרטים » עכבר אמנות » לוח תערוכות
"היצירות מתייחסות לאירועים של זירות מאבק, הפגנה או מחאה – חלקם מזוהים וחלקם אינם ניתנים לזיהוי מוגדר", מסבירה אוצרת התערוכה, רויטל סילברמן גרין. "אמנים עכשוויים מתייחסים לנושא המאבק דרך המציאות המקומית שכוללת צדדים שונים כמו המחאה החברתית, התמודדות של המתנחלים, המאבק הפלסטיני, הפגנות של מיעוטים. לאמנים תמיד היה תפקיד חברתי חשוב של חשיפת עוולות חברתיות, דוגמת פיקאסו ביצירתו 'גרניקה', ג'ריקו ב'רפסודת המדוזה', גויה ב'מלחמת חצי האי'. בעיניי, המעורבות החברתית שמועברת דרך מחווה אמנותית היא בעלת עוצמה זהה לזו המועברת דרך תיעוד או התייחסות ישירה לאירועים חדשותיים".

מה יש בנושאים הללו שלדעתך מושכים אמנים כל כך רבים לעסוק בהם?  "האמנים מתייחסים למה שקורה מסביבם ומגיבים בכלים שלהם, חלקם נמצאים פיזית במקום האירוע, וחלקם מושפעים ממקורות חדשותיים או פועלים מהזיכרון או מהדמיון. לכל אורך ההיסטוריה אמנים עסקו בנושאים שטילטלו אותם או את החברה שחיו בתוכה כמו מאבק וקונפליקט ועד היום זהו מהלך נפוץ". 
ברבות מהעבודות מוצגים הדימויים של המסכה והאביר, האם זה נראה לך כמו משהו מקרי או שיש פה קו מחבר שבא להגיד לנו משהו?  "בעבודות המוצגות בתערוכה מודגשים שני דימויים בולטים: המסכה והאביר. המסכה מופיעה בייצוגים של מפגינים ושוטרים. המסכה היא אמצעי הגנה, המספק אנונימיות. המסכה מבטאת את החופש שלא להיות מיוצג על ידי המוסדות המסורתיים, כפי שטוענת האמנית והתיאורטיקנית היטו שטיירל (Steyerl). בהקשר זה בולטת נוכחותה של מסכת 'גאי פוקס' (Fawkes), שנחשבת לסמל חזותי להתנגדות עכשווית. השימוש במסכה נקשר לשיח בדבר 'הזכות לעמימות', המאפשרת אחרות, ואת הזכות להפגין ללא חשש מזיהוי, כפי שמציין הוגה הדעות אדוארד גליסנט (Glissant).
כוחות השיטור משתמשים בציוד מגן, הכולל קסדה המכסה את הפנים, לצורך הגנה והסוואה בעודם רכובים על סוסים. מאפיינים אלו מעניקים להם מראה המאזכר אבירים – דימוי המזוהה באופן מסורתי עם תרבות האבירים של ימי הביניים. מדי השוטרים עוצבו במטרה לספק דימוי של משמעת וכוח ומשמשים אמצעי לביטוי סמכות ולזיהוי היררכיה. יכולת השימוש בכוח מהותית לתפקיד השיטור, לעומת האלימות המשטרתית שבה נעשה שימוש בכוח פיזי מופרז מעבר להכרחי. בתערוכה מוצגות עבודות המתייחסות לאירועים שונים של הפעלת כוח על ידי שוטרים מול מפגינים, דוגמת פינוי עמונה (2006) ומחאת יוצאי אתיופיה (2015). האביר האפל, באטמן, שבניגוד לגיבורי על בעלי כוחות על אנושיים הוא אנושי ונלחם באנשי חוק מושחתים, מופיע ביצירות של אמנים המתארים הפגנות (כמו אלדד רפאלי וצח שיף). ביצירות אחרות, כמו אצל אסד עזי, מופיע דימוי האביר כדון קישוט פוסט-מודרני, האביר המובס. האביר מופיע גם כדימוי מפורק וקורס בעבודותיהם של ירמי עדני וישעיהו רבינוביץ".
כמה מהעבודות המוצגות בתערוכה:
עודד בלילטי, פינוי עמונה, 2006, הזרקת דיו, באדיבות האמן "כוחו של תצלום זה, זוכה פרס פוליצר, הוא בתזמון שלו. עודד בלילטי לכד שבריר שנייה שבו נראית נערה העומדת לבדה, בעודה חוסמת בגופה גדוד שוטרים עם ציוד מלא לפינוי הפגנות. הרגע ההירואי, המזכיר את סיפור דוד וגוליית, מנציח את הדרמה בפינוי עמונה, הניכרת בפניה מלאות הסבל והנחישות של הנערה".

עודד בלילטי, פינוי עמונה
צילום: עודד בלילטי
שחר סריג, מתוך הסדרה "ליידי גודייבה", 2017, הדפס על אלומיניום, באדיבות האמן "מקור הדימויים ברישומיו של שחר סריג הוא שילוב אלמנטים מהפגנות שונות. מקום לא ספציפי, הנשאר חלק מהדימוי כגורם מנותק למחצה כמו תמונות בעיתונות או באינטרנט. נוכחות כוחות שיטור כמייצגים של הממשלה מופעלים לרוב על קבוצות הנחשבות לקבוצות שוליים ובעלות אידיאולוגיות ותפיסת עולם שונה מזו של השלטון. כוחות השיטור משתמשים בציוד מגן כשהם רכובים על סוסים מה שמעניק להם את המראה של האביר, בדומה למבנים פוליטיים של הצמתים בימי הביניים. האביר הרכוב על סוס מול האיכרים, סדר מול כאוס. הסדרה התחילה עם רישומים של ליידי גודייבה שלפי הסיפור רכבה עירומה בעיר כדי להתנגד לבעלה השליט שגבה מיסים גבוהים מדי מתושבי העיר".

שחר סריג, מתוך הסדרה "ליידי גודייבה"
צילום: עבודה של שחר שריג
אלדד רפאלי, האביר האפל, מתוך הסדרה "המחאה החברתית", 2014, הזרקת דיו, באדיבות האמן "עבודה זו של אלדד רפאלי מתארת את שלב ההמשך של המחאה החברתית בישראל, שהחלה ב-2011, ולאחר מכן גוועה והתעוררה בגלים קטנים. בקהל המפגינים העומדים בצומת עזריאלי נראה גבר בתחפושת באטמן. תצלום זה מעלה על הדעת את הסרט 'מטרופוליס' של פריץ לאנג (1927), שהשפיע על הסרט 'באטמן' בבימויו של טים ברטון – בייחוד בסגנון הגותי ('גותהאם סיטי'). האפלוליות וזווית הצילום הנמוכה מדגישות את האופי החזק, המאיים וההרואי של הדימוי".

אלדד רפאלי, האביר האפל, מתוך הסדרה "המחאה החברתית"
צילום: אלדד רפאלי
קרן ענבי, "פנים אל מול פנים", 2007, שמן על פשתן, באדיבות האמנית "מקור ההשראה לציורי הכאפיות גדולי הממדים של קרן ענבי הם תצלומים אקטואליים מעיתונות יומיומית. עיניהם המכוסות של רעולי הפנים מבטאות מבט בנסיבות אלימות. הם אינם רואים את הצופים ואנחנו איננו רואים אותם. בדימוי הטעון של הכאפייה, ענבי משלבת יופי ומשיכה עם איום ואלימות".

קרן ענבי, "פנים אל מול פנים"
צילום: עבודה של קרן ענבי
נטע הררי נבון, הייתה בי חיה, 2011, שמן על דיקט, באדיבות האמנית "נטע הררי נבון מתארת בציוריה את פינוי ההתנחלות עמונה, באסתטיקה של מאבק המתכתבת עם ציוריו של אז'ן דלקרואה בהדגשה של הפראי, היצרי, האכזרי והדינמי. ציוריה של האמנית נעים בין ריאליזם לבין פירוק הדימוי. פירוק זה נקשר לדבריה של החוקרת היטו שטיירל הטוענת 'בזכות הדימוי הדל', לטובת הדימוי שיצא מפוקוס ושהרזולוציה שלו נמוכה".

נטע הררי נבון, הייתה בי חיה
צילום: נטע הררי נבון
היידי שטרן, גשר, 2006, חימר דאס, צבעי שמן, גבס ועץ, באדיבות האמנית "המיצב הפיסולי של היידי שטרן נוצר כמחווה ליצירה של אלברכט אלטדורפר, 'המרטיריום של הקדוש פלוריאן' (1530). פלוריאן היה חייל רומי שהודה בנצרותו בתקופה אנטי-נוצרית והוצא להורג בזריקה לנהר בשנת 304. בציור של אלטדורפר צופים אנשים רבים מהצד. המיצב של שטרן מתייחס לראוותנות של אירועים מלחמתיים המתועדים ומוצגים בתקשורת לעיני הצופים הפסיביים".

היידי שטרן, גשר
צילום: עבודה של היידי שט�
התערוכה "מאבק, מחאה – אביר, מסכה" תוצג עד ה-14 באפריל במוזיאון חיפה לאמנות.

תגיות
מנחה נופה

מקור:

http://www.mouse.co.il//art/articles/1.4610777

Comments are closed.

Scroll To Top