yazilimweb tasarim
דיוקן צעיר
                    האמן שישבש לכם את הסדר הקיים

דיוקן צעיר האמן שישבש לכם את הסדר הקיים

 

קקטוס שעשוי מליפות של ספוגי רחצה, לבנים אדומות שעשויות ממגבות ידיים ושמשיות שהופכות לתאי מקלחת מבטון הם רק חלק מהמיצגים ב"נביעות", תערוכתו של אורן פנחסי, המוצגת בימים אלו במוזיאון פתח תקוה לאמנות. הכנו שאלון לאמן שמנסה לשבש את הסדר ההיררכי המוכר לנו. 
» נביעות – לכל הפרטים » אמנים צעירים – לכל הכתבות » עכבר אמנות » לוח תערוכות
שם: אורן פנחסי

גיל: 32

חלון סימבולי. "נביעות"
צילום: אלעד שריג
איפה למדת? "תואר ראשון במדרשה לאמנות בית ברל, ותואר שני באוניברסיטת ייל בקונטיקט במחלקה לפיסול".
היכן אתה עובד? "אני גר בניו יורק והסטודיו שלי נמצא בברונקס".
ז'אנר: "מיצב".
האמן האהוב עליך, ולמה? "קשה לי להגיד שיש אמן אחד או אמנית אחת שאהובים עלי. אני מרגיש שכיום, עם כמות הדימויים שאני רואה כל יום דרך האינטרנט, הכל נהפך לעיסה ושאלה מהסוג הזה הופכת בלתי ניתנת לבירור בשבילי. מהלכים של השפעה אמנותית שקרו, אפילו לפני כמה שנים, בקצב הרבה יותר איטי, הם מיידיים וקשים להבחנה כיום. הרבה ממה שאני רואה מרגיש לי דומה או מוכר, אבל זה לא אומר שזה לא מעניין או מעורר השראה. פשוט קשה לי לחשוב על שם אחד בתוך כל השטף הזה".
התערוכה הראשונה שראית: "אני לא זוכר מה התערוכה הראשונה שראיתי, אבל אני יכול לספר על התערוכה האחרונה שראיתי שאהבתי. זאת תערוכה של הקולקטיב 'GELITIN' שמוצגת ב- 'Fondazione Prada' במילאנו. בתערוכה שלושה פסלים מונומנטליים, ובאופנים שונים לכל פסל וכתערוכה, שואלים משהו על קנה מידה ומונומנטליות באופן ספציפי. פסל אחד הוא מעין מבנה ספירלי של מדרגות שניתן לטפס עליהן, שבנויות באופן ארעי כמעט ומזכירות איזה מצב מבולבל של מגדל בבל עכשווי. הפסל שאהבתי במיוחד הוא פסל ענק, בעצם מזרקה מכוסה פלסטלינה, של גבר בתנוחה מוקשתת אחורנית על שתי ידיו ורגליו, שמזכיר את ההקשתה בגב באופן שבו גברים ייצגו את הגוף ה'היסטרי' של נשים. איבר המין שלו עומד והוא משתין לתוך הפה שלו עצמו. הפסל השלישי הוא מעין טוטם עשוי קלקר וגבס, פסל מופשט יותר שביחס לדימויי החזק של הגבר שמשתין לעצמו לפה הופך להיות גם כן בעל משמעות יותר מורכבת עבורי".
איך התחלת לעשות אמנות: "אין לי ממש תשובה ברורה לשאלה הזאת".
מוזיאון/חלל שאתה חולם להציג בו, ולמה: "זה לא ממש רלוונטי כי הם לא מציגים אמנים צעירים עכשוויים, אבל 'Dia Beacon' שעל ההדסון במדינת ניו יורק הוא חלל מדהים שבכל פעם שאני נכנס ליו קשה לי שלא להתקפל במגלומניה ולדמיין את העבודות שלי מחליפות את גדולי הפסלים המינימליסטיים שמוצגים שם, כמובן יותר מידי גברים לעומת נשים. אני חושב שזאת אסופת הפיסול המינימליסטי הכי יפה שראיתי עד היום. החלל הוא מפעל לשעבר שננטש, יש בו תאורה טבעית מדהימה וחללים רחבים מהיפים והפשוטים ביותר שביקרתי בהם".

גוף אורגני עם גוף סינטטי. "נביעות"
צילום: אלעד שריג
העצה הכי טוב שקיבלת? "לא להשוות את עצמי יותר מידי לאנשים אחרים".
מה אתה שומע בזמן העבודה? "אני שומע המון דברים שונים. תלוי בפעולה שאני עושה ובמצב רוח. לאחרונה אני מקשיב לא מעט לרדיו אינטרנטי שנקרא 'chances with wolves'. כיף לעבוד עם זה בסטודיו".
מהם מקורות ההשראה שלך? "כל דבר שאני רואה או עושה יכול להפוך למקור השראה. אני משתדל ללכת ולראות דברים באופן פיזי, זה בדרך כלל משאיר עלי רושם יותר משמעותי, שלעיתים הופך למחשבה או לאלמנט פיזי בעבודה שלי. חומרים חדשים, אדריכלות, מוצרי צריכה מוזרים, עיצוב, אנשים, ספרים. אני חושב שלנקוט בשם של מקור השראה יהיה פשוט לא נכון לאופן שבו הדברים באמת מתחברים לכדי רעיון או ניסיון חומרי או מבני".
על מה אתה עובד עכשיו? "אני נמצא כרגע במילאנו ועובד על תערוכת יחיד שנקראת 'Nature Calls'. התערוכה נפתחת ב-29 לנובמבר ב-'Ribot Gallery'. אוצר התערוכה הוא 'Domenico De Chirico'.
ספר על התערוכה בה אתה מציג עכשיו: "התערוכה בה אני מציג כרגע נקראת 'נביעות'. היא מוצגת במוזיאון פתח תקוה לאמנות כחלק ממקבץ של חמד תערוכות יחיד תחת הכותרת 'אתר'. את התערוכה אצרה מרי שק. בעבודתי אני מנסה להעביר איך אני כסובייקט תופס את היחסים שבין קנה המידה והסוכנות של האנושי, או הסובייקט, לבין אלה של לא-האנושי, או האובייקט. העבודה עוסקת בארכיטיפים של מבנים או מקומות וחפצים אשר פועלים כרשתות סבוכות אשר סובבות סביב גוף האדם, אשר מגינות עליו אך גם מכלות אותו, הן נמצאות במשא ומתן חומרי מתמיד עימו. ארכיטיפים אשר עסקתי בהם ועדיין מצויים כשכבות בעבודתי הם למשל: בונקר, מנהרה, קבר, בית, מאוזוליאום, גן ובית מרחץ. במקומות אלו או במבנים ארכיטיפים אלו חומרים נמצאים באינטראקציה אחד עם השני, רצונות ושפה, תשוקות ואינסטינקטים גם כן, אלמנטים רטובים באינטראקציה עם אלה היבשים, גוף אורגני עם גוף סינטטי".
"התערוכה במוזיאון היא המשך של קו מחשבה זה שמלווה את עבודותי בשנים האחרונות. באופן ספציפי אני חושב פה על בית המרחץ או הספא (שהוא קצת פחות נוסטלגי מבית המרחץ) כאחת מה'שכבות' העיקריות שמרכיבות את ההיגיון של המיצב (זה לא אומר שזה נראה כמו בית מרחץ). אני חושב על מקום כמו בית המרחץ כמרחב עשיר באינטראקציות חומריות בין סובייקטים ובין הסובייקט לאובייקט או לדבר ש'איננו אדם' כמובן שהאינטראקציות האלה קורות כל הזמן ובכל מקום, אבל משהו שחשוב לי ספציפית במקום הזה קשור גם לאינטימיות הגופנית שבו, לעירום, לערפול של מה שנתפס כבחוץ".

מרחב עשיר. "נביעות"
צילום: אלעד שריג
אילו חוויה רצית שהם ייצרו? "האובייקטים בתערוכה אמורים לייצר חוויה שבה הקטגוריות המוכרות כל הזמן חודרות וזולגות אחת לשנייה, קקטוס שעשוי מליפות (ספוגי רחצה) ובטון, לבנים אדומות שעשויות ממגבות ידיים טבולות בגבס ופיגמנט, שמשיות שהופכות למעין תאי מקלחת מבטון עם קירות זכוכית מרוחים בווזלין (מייצר ניראות של זכוכית מעוטרת או מיוזעת), כסאות נוח שהופכים לדמויות. עוד אלמנט שאני משחק איתו בתערוכה הוא השימוש בזכוכית כמעין חלון סימבולי שדרכו המבט של הצופה חודר דרך האובייקט. אני משתמש באלמנט הזה באובייקטים שהציפייה מהם היא הפוכה – משתנות ריצפה שעשויות בטון מקבלות גב זכוכית ומאפשרות הצצה דרך משתנה אחת אל השנייה ומעבר להן. מעניינת אותי גם החושניות של השתנה על זכוכית שמתפקדת גם כחלון פיזי ומנטלי, או אובייקט דמוי מראה אובלית ושנראה גם קצת כמו דמות עומדת, כאשר את המראה מחליפה זכוכית – במקום להחזיר לנו את הדימוי של עצמנו, המבט חודר דרך האובייקט חסר המרכז הזה אל עבר אובייקט אחר או אדם אחר".

תגיות
מנחה נופה

מקור:

http://www.mouse.co.il//art/articles/1.4610611

Comments are closed.

Scroll To Top