yazilimweb tasarim

מהומור ישראלי ועד האפיפיור בתחפושת: גם אומנות יודעת להיות שמחה

מתברר שלא פשוט למצוא אייטמים באוירה פורימית. המחשבה היא שאומנות היא לא דבר מצחיק אבל בהחלט משמח, אולי זה קשור להנחה שהומור אינו מתאים לאומנות גבוהה. יחד עם זאת, האומנות העכשווית מספקת דוגמאות לשימוש בהומור כדי להעביר ביקורת, ואולי הומור זו לא המילה אלא יותר אירוניה שנונה. כמו ריצ'רד פרינס, בנקסי, האחים צ'פמן (שלהם הומור מקאברי) דיוויד שריגלי, מאוריציו קטאלן ואפילו ג'ף קונס. אז באווירת פורים שהסתיים וכקונטרה לרוחות הרעות של השבוע שעבר – כמה חדשות אומנותיות מלאות שמחה.
 
שבוע מפוקפק בעולם האומנות[1]

אובמה בג'ונגל, וגם טריק העירום[2]

השינויים שמטלטלים את עולם האומנות[3]

האומנים שחצו את גבולות MeToo#[4]

 

ההומור הישראלי הוא סרקסטי, ולכן אם יש הומור באומנות הישראלית – היא צובטת ולפעמים אפילו כואבת. יאיר גרבוז ידוע בשנינותו, שבאה לידי ביטוי גם בציוריו. כעת מוצגת תערוכה שלו בגלריה גורדון בבן יהודה; זויה צ'רקסקי מביטה על החברה הישראלית באירוניה ובביקורת המומתקת באמצעות סגנון ציור נאיבי כביכול. ובכל זאת היא נותנת בוקס בבטן הרכה של החברה שלנו; עוד אומן ישראלי בעל חוש הומור מוצלח הוא גיא בן נר, אשר יצר בין השאר את "יופי גנוב", סרט שבו הוא ומשפחתו כביכול עברו לגור בחנות של איקאה.
 
מתוך התערוכה של זויה צ'רקסקי(עבודה של זויה צ'רקסקי )

הכובע המקסיקני שקיבל האפיפיור במתנה בעת ביקור במקסיקו כנראה לא יופיע בתערוכה שתיפתח בתחילת מאי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. הנושא השנה עוסק בקשר בין אופנה לדת הקתולית. המוזיאון קיבל בהשאלה 40 פרטי לבוש שלא נראו מעולם מחוץ לאוסף הוותיקן.
 

בשבוע שעבר התגלה ציור של דגה שנחשב אבוד מאז שנת 2009. הציור הושאל ממוזיאון ד׳אורסיי בפאריז למוזיאון במרסיי ומשם הוא נגנב ועקבותיו נעלמו, עד שביקורת מקרית של המכס באוטובוס חשף את הציור ארוז במזוודה. אף אחד מהנוסעים לא הודה בבעלות על המזוודה. זהו החלק השמח הראשון בסיפור, והחלק השני הוא שהציור ישולב בתערוכה של דגה שעתידה להיפתח במוזיאון ד'אורסיי בספטמבר 2019 ומשם תמשיך לוושינגטון די סי.
 
בקרוב במוזיאון. הציור הגנוב של דגה שנמצא באוטובוס

אין כמו גאווה ישראלית כדי לשמח את לבבנו. השבוע מיכל רובנר מספקת גאווה כפולה. ראשית, בשבוע הבא, תיפתח תערוכה של עבודות חדשות שלה בגלריה פייס בפאלו אלטו בקליפורניה. זכיתי לראות כמה מן ההדפסים לפני שהם יצאו מהארץ. נושא התערוכה הוא ״אבולוציה״ ובאמת מעניין לראות כיצד שורות הדמויות שלה מתפתחות, משנות צורה והופכות כמעט מופשטות. כיצד היא מצליחה לצמצם עוד ועוד את הצורה האנושית לכדי קו כמעט ובכל זאת ברור שזה אדם. לצד ההדפסים, המבוססים על פריימים מתוך סרטי וידאו, יש כמובן גם סרטים, כשרובנר ממשיכה את העיסוק שלה בתנים, מהתערוכה הקודמת בפייס ניו יורק.
 
החדשות המשמחות הנוספות הן השתתפותה בפרוייקט של תחנות רכבת חדשות בלונדון של קו אליזבת – הרכבת החדשה שתחצה את לונדון. רובנר קיבלה את תחנת Canary Wharf החדשה ומתכננת עבודה ענקית שתיחשף ב-13.3 בתערוכה של היצירות שנבחרו לתחנות החדשות. התערוכה תתקיים בגלריה וויטצ׳אפל, שהייתה בעבר תחנת רכבת.
 
 
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות[5] מדי שבוע.

מקור:

http://www.ynet.co.il//articles/0,7340,L-5143129,00.html

Comments are closed.

Scroll To Top