yazilimweb tasarim
מה הקשר בין אמנית ישראלית, צייר מצרי ומלחמת יום כיפור?

מה הקשר בין אמנית ישראלית, צייר מצרי ומלחמת יום כיפור?

 

מלחמת יום כיפור. חייל ישראלי נכנס לבית מצרי נטוש, ולוקח ציורים ואובייקטים. לימים החייל נהפך למורה לאמנות של הילי גרינפלד, אמנית מייצב מתל אביב. הוא הופתע מהדמיון בין עבודות האמנות שלה לבין הציורים שלקח מבית האמן המצרי וחשף אותם בפניה. פעולה זו, הובילה אותה למסע חיפוש אחר קשרים תרבותיים ואמנותיים בין ישראל ומצרים, ולתערוכה חדשה המוצגת בימים אלו בסדנאות האמנים בירושלים. 
» תעלת המים המתוקים – לכל הפרטים » עכבר אמנות » לוח תערוכות
"נקודת המוצא של התערוכה, היא הפנייה מפתיעה שקיבלתי בתקופה שבה הייתי סטודנטית לאמנות בבצלאל", מספרת גרינפלד." מורה ואמן שאני מאד מעריכה, אמר שהציורים שלי מזכירים לו ציורים שהוא לקח כשהיה חייל במלחמת יום כיפור, מבית נטוש על גדות תעלת המים המתוקים במצרים. הסיפור הזה הוביל אותי ביחד עם הדס גלזר, אוצרת התערוכה, לצלול לתקופה של מחקר ופיתוח חזון של פרויקט המורכב משלוש תערוכות – בירושלים, בבריטניה ובמצרים". העיסוק בחיבור בין התרבויות לא חדש לגרינפלד. עבודות המיצב שלה עוסקים בחיבור פרגמנטים של זיכרונות פרטיים לנרטיבים תרבותיים, היא משלבת שרידים של פעולות שהתרחשו בעבר, תוך שימוש בפיסול, ציור, טכניקת רדי מייד, צלמיות, פיגמנטים וחומרים סינתטיים.

גרינפלד מותירה את זהותם של שני הציירים תחת מעטה מסתורין – זה שציוריו נלקחו, וזה שלקח את הציורים. בכך, היא נוטלת לידיה את השליטה ומנסחת סיפור חדש מנקודת מבטה. "החיבור ביני לבין אמן מצרי אנונימי משנות ה-70 עורר בי עניין כפול –  האקדמיות לאמנות בישראל מבוססות על תיאוריות מערביות. רוב האמנים שלומדים עליהם, הם ישראלים, אירופאים או אמריקאים", היא מסבירה, "במהלך לימודיי, מעולם לא הופניתי לראות עבודות של אמן שחי במדינה שכנה. החיבור שהמרצה יצר, היה זר לי והבנתי בפרספקטיבה רחבה יותר, שזה לא מפתיע שיהיה דמיון יצירתי בין שני אמנים בני כמעט אותה תקופה, שחיים באותו אזור גיאוגרפי".

תחת מעטה מסתורין. "תעלת המים המתוקים"
צילום: נועם פריסמן
דבר נוסף שעיניין את גרינפלד הוא הפעולה של החייל הישראלי. "הסיפור על הפעולה של חייל ישראלי שהציל או בזז ציורים של אמן מצרי ולא לקח מביתו רכוש בעל ערך כספי. הפעולה הזו מכילה מצד אחד רגישות והערכה לאמנות ומצד שני, כוחניות בזמן מלחמה. חייל שלקח ציורים שאינם שלו, ביצע פעולת ביזה בזמן מלחמה ומאידך, הוא הגן על הציורים מפני הרס. הרגע הזה, הדהד את המורכבות של ביזת אוצרות על ידי קולוניות, של היקסמות מהאוריינט ושל 'הצלת' עתיקות. אוספים היסטוריים רבים המוצגים במוזיאונים הגדולים באירופה, כמו 'אוצרות מצרים העתיקה' במוזיאון הבריטי, מעוררים עד היום טיעונים על ניכוס תרבותי וויכוחים על המקום בו הם צריכים להישמר".
איך יוצרים עבודה בהשראתו של מישהו אחר? מישהו שאת בעצם לא מכירה? "בלב התערוכה המבוססת על מערכת יחסים דמיונית ביני לבין הצייר המצרי, ניצבת ויטרינה מופרדת ושמורה היטב. בוויטרינה מוצגים הממצאים המקוריים שנלקחו מביתו של הצייר המצרי – שני רישומים, כוס וצלוחית לקפה ובובה קטנה של חמור. פריטים אלו משמשים כקוד ויזואלי לשאר המוצגים בתערוכה, אובייקטים ופסלים שנוצרו בהשראת הפריטים המקוריים ומתבססים על המידע הגלום בהם. תוך שימוש בפרקטיקה של מוזיאונים שעורכים ומשמרים את ההיסטוריה, הצבתי בחלל את שולחן העבודה המדומיין של האמן, על השולחן מוצגים 'האובייקטים הנחשקים לביזה' – פסלונים ומוצרים אוריינטליסטיים שהם שילוב היברידי, בין המזכרות שנלקחו מבית הצייר המצרי לבין מזכרות בסגנון מצרי הנמכרות בחנות המוזיאון הבריטי". 
אם היית פוגשת את אותו אמן, מה היית אומרת לו? "הייתי מחזירה לו את מה שנלקח מביתו ונותנת לו  במתנה (אם הוא ירצה), את שולחן העבודה שבניתי לו והרבה 'אובייקטים נחשקים לביזה'".

לבחון את העבר ולהכיר את ההווה. "תעלת המים המתוקים"
צילום: נועם פריסמן
צילום: נועם פריסמן
את רואה חיבור בין האמנות הישראלית למצרית? "החינוך שקיבלתי יצר אשליה שישראל היא מעין אי מערבי, המנותק באופן תרבותי מוחלט מהמדינות השכנות לה. מתוך כמיהה ועניין וככל שלמדתי יותר על אמנות מצרית בת זמננו, שמתי לב לנוכחות של אלמנטים מזרחיים בנוף המקומי שלנו. אולי בגלל זה, באופן לא מודע ציירתי ציורים הדומים לציורים של האמן המצרי. ישראל מלאה בהשפעות ערביות ויש פער מאוד גדול בין התפיסה של אמנות מצרים העתיקה (שהיא הבסיס ללימודי תולדות האמנות בתרבות המערב), לבין התפיסה של אמנות מצרית עכשווית. אני חושבת שחשוב לבחון את העבר ולהכיר את ההווה, בכדי להבין את המקום בו אני חיים".
לסיום, את רואה באמנות אמצעי לכפר על העבר/ לחבר בין אויבים? "אני רואה באמנות פלטפורמה לייצר שיח באמצעים ויזואליים ואמצעי לייצר דיאלוג תרבותי. לדוגמה, במסגרת המחקר לתערוכה, ניסינו אני והאוצרת הדס גלזר, ליצור קשר עם אמנים מצריים עכשוויים ולפגוש אותם בלונדון (באופן אירוני). זה לא היה קל ורוב האמנים שפנינו אליהם לא היו מעוניינים בקשר איתנו, בעיקר מפחד של חרם ולאו דווקא מחוסר עניין תרבותי. אחת מאבני הדרך המשמעותיות של התערוכה, הייתה פגישה מרגשת עם אמנית מצרית צעירה שהתחברה באופן מדהים לפרויקט. היא שמחה לדבר איתנו והודתה לנו על היוזמה".
התערוכה "תעלת המים המתוקים" תוצג עד ה-14 באוקטובר בסדנאות האמנים, ירושלים.

מקור:

http://www.mouse.co.il//art/articles/1.4259662

Comments are closed.

Scroll To Top