yazilimweb tasarim

מלונדון ועד צפון קוריאה: חדשות האמנות

 

רק כשנתקלים במורשת אמנותית של מאות שנים, אפשר להבין כמה המורשת האמנותית שלנו קצרה. הנה אירוע אמנותי המתרחש כל שנה ברצף מאז 1769 – תערוכת הקיץ של הרויאל אקדמי בלונדון, המציגה עד 19 באוגוסט. מדובר בתערוכת מכירה, הפתוחה להגשות של אמנים מכל סוג ומיקום. המטרה של התערוכה מראשיתה הייתה להוות מעין תמונת מצב של אמנות חדשה ועדכנית. בתיאוריה זה אומנם כך, אבל במשך השנים אלפי העבודות המוצגות כמעט מהתקרה עד הרצפה מספקות בעיקר סחרחורת, ומרוב עצים לא רואים את היער. זאת, כמובן, אחרי תהליך מיון של צוות שופטים שכולם חברי האקדמיה לאמנות. תערוכת הקיץ של הרויאל אקדמי בלונדון(צילום: Getty Images, Leon Neal)

השנה היא זכתה למחמאות רבות במיוחד מצד התקשורת, בעיקר בגלל הבחירה המוצלחת, כנראה, של האמן הצבעוני ג׳ייסון פרי, כאוצר התערוכה החגיגית. 1,200 עבודות במבחר מדיות, של אמנים עלומים לצד מפורסמים חברי האקדמיה כמו דיויד הוקני, אניש קאפור, טרייסי אמין, ג'ייסון פרי ואחרים, מפוזרים ברחבי המוזיאון – גם באגף החדש שלו שנפתח לאחרונה. קצת טריוויה לגבי חברי האקדמיה: לעולם לא יהיו יותר משמונים חברי אקדמיה בו זמנית. רובם ציירים אבל יש גם 12 אדריכלים (בהם רון ארד), 14 פסלים ו-8 דפסים. כולם עובדים בבריטניה.
 
לטורים נוספים מאת דבי לוזיה ב-ynet [1]

סיור אמנות בירושלים[2]

800 פנים לפרידה קאלו[3]

מה אפשר לעשות בשבוע אחד עם מיליארד וחצי דולר[4]

 
הניגוד בין המורשת הכבדה של האקדמי לסגנון העליז של ג'ייסון פרי כנראה הפתיע גם את המבקרים הקשוחים ביותר. אפילו המבקר של הגרדיאן עף על התערוכה, דווקא בגלל רוח השטות שלה. אגב רוח שטות, גם בנקסי התקבל לתערוכת הקיץ עם עבודה שמייצגת את ההומור האירוני והמדוייק המאפיין אותו. את העבודה שלו, העוסקת בברקזיט, תימחר ב-466$ מיליון דולר.
 

(צילום: Getty Images, Leon Neal)

פסגת טראמפ-קים מחר (ב') היא הזדמנות טובה לתהות על האמנות הנעשית בצפון קוריאה. מה שהעולם המערבי נחשף אליו משקף בדיוק את מה שניתן לתאר – קומוניזם מיליטנטי, המזכיר את הפוסטרים של הפרופוגנדה הסובייטית, ויצירות המתארות אוטופיה אידילית.
 
המפעל הרשמי לייצור אמנות צפון קוריאנית הוא סטודיו האמנות מנסודיי. הסטודיו מתפרש על שטח של 120,000 מ"ר, ומעסיק 4,000 פועלים, 800 מהם אמנים.
 
רוב האמנות שיוצאת מסטודיו מנסודיי למערב מגיעה לגלריה בכפר איטלקי קטן ליד פירנצה. בעל הגלריה, פייר לואיג'י צ'צ'יוני, מקדיש את המקום שלו למפעל הקוריאני ומשמש הסוכן שלו במערב. בינתיים, יש עניין גובר של המערב בתוצרים של המדינה הסגורה ומאידך, יש ירידה בהיצע בגלל המגבלות של האו"ם. זה מצויין לעסקים של צ'צ'יוני.
 

לא, זה לא כדורגל, אלא עונת התרבות ישראל-צרפת שנפתחה לפני שבוע. במשך חצי שנה יתקיימו 200 אירועי תרבות, כשהמרכזי בהם הוא התערוכה של כריסטיאן בולטנסקי[5].
בשבוע שעבר נפתחה התערוכה "האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה" של האמנית הצרפתיה (איטלקייה במקור) טטיאנה טרובה במוזיאון פתח תקווה. מילה טובה על המוזיאון הזה בראשותה של דרורית גור אריה – הם לא נרתעים מכל הרפתקה, גם מורכבת כמו המיצב של טרובה, העשוי משני חלקים.
 
"אי שם במערכת השמש", של טטיאנה טרובה(צילום: Sahir Ugur Eren)
האולם הגדול מכוסה שברים של לוחות בטון גדולים, כמו אחרי איזו קטסטרופה. עליהם מפוזרים אובייקטים פיסוליים, כעין מבני מחסה ארעיים העשויים יציקות ברונזה, אלומיניום ונחושת, שנוצקו על בסיס לוחות קרטון משומשים. המעבר לחדר השני מלווה בשינוי מוחלט של אווירה וכאן באה לידי ביטוי הדיסאוריינטציה, כשהרצפה והקירות מכוסים קוים וספייסרים שמשבשים את התחושה בחלל. מקור הקווים הוא במפת ניווט עתיקה. זוהי תערוכה שצריך לחוות. היא מאד מופשטת ולא קלה להבנה אבל היא יוצרת חוויה חזקה.
 
באולם הסמוך, תערוכה מעניינת של יערה צח (שתי התערוכות נאצרו על ידי הדס מאור), הלוקחת שני סוגי חפצים: קביים ושוטים, ויוצרת מהם חיבורים סוריאליסטיים, יחד עם שקיות כמו של אינפוזיה בצורות שונות, המכילות נוזל שחור. מתקבל אפקט של שיבוש של משהו קצת סוטה ולא ברור.
 
מתוך התערוכה של יערה צח

אנחנו בעידן הדיגיטלי, וזה משפיע גם על האמנות. מי שמוצא עניין בקשר בין אמנות לטכנולוגיה, כדאי שיבקר בתערוכה חדשה שנפתחה במלון קטן ונחבא אל הכלים ליד בית רומנו בתל-אביב – Rena's house. בפרוזדורים של המלון מוצגים ציורים, רישומים וצילומים של אמנים שונים. לאחר הורדת אפליקציה של חברת Artivive וכיוון המסך ליצירה, האפליקציה מפעילה סרטון אנימציה או וידאו שמחייה את היצירה שעל הקיר. חוויה חביבה למדי, אם כי אני בטוחה שבעוד חמש שנים החווייה תיחשב לדינוזאור של המציאות הרבודה.
 
בכל מקרה, יש כאן כמה דברים חביבים: בעל מלון שתומך באמנים – משלם להם ואף יצר מרחב יצירה שיתופי במרתף של המלון. יש קבוצה בשם OMA – קיצור של "אמנות או נמות", בה חברים שרון אברהם, בועז בלחסן ורן גפן, שלקחו על עצמם לקדם את נושא המציאות הרבודה באמנות. הם גם מייצגים בארץ את האפליקציה Artivive.
 
 
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות
מדי שבוע[6]  

מקור:

http://www.ynet.co.il//articles/0,7340,L-5283289,00.html

Comments are closed.

Scroll To Top